האותיות הגדולות חשובות לא פחות ואולי אפילו יותר!

 

מאת: *גדעון ארמן

לא פעם אנחנו שומעים סוכנים או יועצים או לקוחות , מתגאים בפוליסה הרחבה שהצליחו להשיג ובכמות ההרחבות וביטולי הסייגים שיש בפוליסה שלהם.  יש אפילו סוכנים וסוכנויות אשר מתהדרים בנוסחי הרחבות ושינויים הנושאים את שמם, וברשימה של הפוליסה מצוין שהיא כפופה לתנאי “פלוני אלמוני”.

התנאים, החריגים, ההרחבות והשינויים הם אותם סעיפים הקרואים בלשון העם “האותיות הקטנות”. וכולנו כבר למדנו על הצורך לבדוק היטב את האותיות הקטנות לפני שאנו לוקחים על עצמנו התחייבות או הסכם כלשהו.

אבל, באיזה שהוא מקום, מרב התעסקות באותיות הקטנות שכחנו שיש גם אותיות גדולות, שגם אותם יש לבדוק ולבחון היטב, שכן אלה בדרך כלל הסעיפים המהותיים והחשובים ביותר בכל מסמך או הסכם. בפוליסת הביטוח יש לראות ב”רשימה” את האותיות הגדולות ובחוברת התנאים שהיא ה”פוליסה” את האותיות הקטנות.(למרות שגם ב”רשימה” מופיעות לעיתים אותיות קטנות המחייבות בדיקה).

הרבה מאד תביעות ביטוח נדחות על ידי המבטחים, לא משום שקיים בפוליסה חריג אשר מוציא אותם מכסוי, ולא משום שהאירוע אינו ממופיע ברשימת האירועים המבוטחים בפוליסה,

אלא מסיבות אחרות לגמרי, כמו:

  1. שם בעל הרכוש אינו תואם לשם המבוטח בפוליסה.
  2. הרכוש שאבד אינו כלול בתכולה המבוטחת.
  3. המבנה בו ארע הנזק אינו כלול בין המבנים המבוטחים.
  4. תאור המבנה בפוליסה שונה מזה שקיים במציאות.
  5. תחום עיסוקו של המבוטח כפי שנרשם בפוליסה אינו מתאים לעיסוק שבו ארע הנזק.

והרשימה עוד ארוכה.

המכנה המשותף לאמור לעיל, הוא חוסר תשומת לב מספקת בעת ניסוח ההגדרות והסעיפים השונים ברשימה של הפוליסה. והרי הרשימה של הפוליסה היא האתיות הגדולות של המסמך. זה המקום אשר בו מצוינים הפרטים האישיים של המבוטח, של האינטרס המבוטח, של בעל האינטרס, סכומי הביטוח ועוד הגדרות וסעיפים נוספים. טעות בניסוח או הגדרה לא שלמה או לא מדויקת של פרט כלשהו ב”רשימה” עלול לגרום לחוסר כיסוי ביטוחי, אפילו שהפוליסה עצמה היא הטובה והמורחבת ביותר שניתן להשיג.

העיקרון שצריך להיות נר לרגלנו בעת ניסוח הסעיפים וההגדרות ברשימה, הוא ניסוח מדויק ורחב ככל האפשר. במאמרים הבאים אפרט כמה כללים לניסוח נכון ומקצועי יותר של חלק מסעיפי הרשימה העקריים.

( מאמר ראשון בסדרה )

 

*גדעון ארמן, מנכ”ל חברת “ארמן יועצים – ניהול סיכונים” העוסקת בייעוץ לעסקים, חברות וסוכני ביטוח בתחומי: ניהול סיכונים, ביטוח וביטוח משנה.

===========================================================

 

 

האותיות הגדולות חשובות לא פחות

ואולי אפילו יותר!

מאת: *גדעון ארמן

 

שם המבוטח

שם המבוטח חייב לכלול את כל הגופים המשפטיים אשר יש להם קשר של בעלות, חזקה, אחריות וכד’ או כל אינטרס ביטוחי אחר, ביחס לנשוא  הביטוח על פי הפוליסה כפי שיפורט בהמשך. הדבר מהותי במיוחד כאשר מדובר בעסקים, אשר כמקובל מפצלים את הפעילויות

שלהם למספר גופים משפטיים שונים. כך נוצר מצב, שכמה חברות פועלות מתוך מקום אחד ומופעלות על ידי אותם עובדים תוך שימוש באותם גורמי ייצור. כך גם עלול להיות מצב שבו רכוש של גוף משפטי א’ יהיה באופן זמני בחזקתו של גוף משפטי ב’, ואם שם המבוטח יכלול רק את הראשון ייתכן שלא יהיה כסוי לנזק שיגרם לרכוש זה.

הדבר נכון גם כאשר מדובר בביטוח הדירה הפרטית שלנו. אם, וכאשר, חלק מהרכוש רשום בנפרד על שם אחד מבני הזוג או על שם מי מהילדים, או כאשר רכוש של אחד מבני המשפחה נמצא בביתו של בו משפחה אחר. יש להקפיד ששם המבוטח יכלול את כל השמות של בעלי האינטרס הביטוח ברכוש המבוטח.

כתובת המבוטחים

בסעיף הכתובת יש לפרט את כל המקומות בהם פעיל העסק המבוטח, לפעמים ניתן להגדיר את הכתובת כ”כתובת ראשית” של המבוטחים. זו הכתובת שבה מתנהלת עיקר פעילות העסק, או הכתובת בה יושבת הנהלת העסק, שהיא גם הכתובת למכתבים. במידה ומדובר בעסק אשר נוטה לשנות כתובות בתדירות גבוהה, או שידוע שבעתיד הנראה לעין הוא עומד לשנות כתובת, יש לציין זאת במפורש, או לכלול הרחבה: “בכל מקום בשטח מדינת ישראל והשטחים המוחזקים על ידי צה”ל”.

( מאמר שני בסדרה )

 

*גדעון ארמן, מנכ”ל חברת “ארמן יועצים – ניהול סיכונים” העוסקת בייעוץ לעסקים, חברות וסוכני ביטוח בתחומי: ניהול סיכונים, ביטוח וביטוח משנה.

===========================================================

 

 

האותיות הגדולות חשובות לא פחות

ואולי אפילו יותר!

מאת: *גדעון ארמן

 

עיסוק המבוטחים

זוהי אחת ההגדרות הקריטיות ביותר לצורך כיסוי ביטוחי נכון של העסק. אנו חיים בעולם עסקים דינמי ומתפתח. עסקים שמתפתחים, מוסיפים לפעילותם באופן שוטף עיסוקים חדשים ומפסיקים פעילות בעיסוקים אחרים כדבר יום ביומו. חשוב שהגדרת העיסוק כפי שהיא מופיעה בפוליסה תהיה נכונה ועדכנית בכל רגע. במידה ויקרה אירוע במסגרת פעילות שאינה מוגדרת בעיסוק המבוטחים בפוליסה, תביעת המבוטחים תידחה על ידי המבטחים.

הפתרון הוא בהגדת העיסוק בצורה הרחבה ביותר האפשרית, כך שתכלול כל פעילות של המבוטחים בעבר , בהווה ובעתיד. מבחינה משפטית מגבלות הפעילות של העסק מצוינות במסמכי ההתאגדות של החברה (בתזכיר ובתקנות). לפיכך, כדאי שהגדרת העיסוק תכלול כל פעילות אשר מותרת על פי  התזכיר ותקנות ההתאגדות של החברה, לרבות הפעילויות הנוכחיות של העסק.  יש לשים לב, שעדיין יש להקפיד ולדווח למבטח על כל שינוי מהותי בפעילות החברה. לדוגמה, חברה שעיסוקה המוגדר הוא: “ייצור ייבוא ושיווק צעצועים” אם היא תוסיף לעיסוקיה, גם: “יבוא ושיווק זיקוקין דינור”, יתכן שפעילות זו מותרת לה לפי מסמכי ההתאגדות של החברה, אך אין ספק שמדובר בשנוי מהותי שדורש דווח למבטח.

אבל אם חברה עוסקת בשיווק ומכירה של אפנת נשים, ולאחר זמן תיכנס גם לשווק של אביזרי אופנה. סביר שלא יראו בכך שנוי מהותי, כאשר וודאי שפעילות זו מותרת על מסמכי ההתאגדות של החברה.. לנושא הגדרת העיסוק יש משמעות גדולה במיוחד כאשר אנו עוסקים בביטוח חבויות בית העסק. למשל עסקים שפעילותם כרוכה בפעילות מחוץ לבית העסק, אצל לקוחות. כמו קבלנים, חשמלאים אינסטלטורים וכד’. אם למבוטח יש חנות לצרכי חשמל  ובנוסף הוא מבצע גם עבודות חשמל, יש להגדיר את עיסוקו כך, שיכלול את שתי הפעילויות. ואם הוא גם עוסק בשיפוצים קלים או גם בעבודות אינסטלציה קלות, או שהוא משמש גם ככלבויניק שכונתי, כל הפעילויות חייבות למצוא את ביטויין בהגדרת העיסוק, שברשימה. כך למשל, במידה והוא מוגדר כחשמלאי, ועובד שלו יפגע בעת ביצוע עבודה שאיננה עבודת חשמל, לא יהיה לו כסוי לארוע במסגרת ביטוח חבות מעבידים.

( מאמר שלישי בסדרה )

 

*גדעון ארמן, מנכ”ל חברת “ארמן יועצים – ניהול סיכונים” העוסקת בייעוץ לעסקים, חברות וסוכני ביטוח בתחומי: ניהול סיכונים, ביטוח וביטוח משנה.

===========================================================

 

האותיות הגדולות חשובות לא פחות

ואולי אפילו יותר!

מאת: *גדעון ארמן

 

הרכוש המבוטח

את הרכוש אנו רגילים לחלק לשתי קטגוריות עיקריות: מבנים ותכולה. אני מעדיף חלוקה לנכסי דניידי ונכסי דלא ניידי.

א. נכסי דלא ניידי.אלה הנכסים הקבועים באורח קבע לקרקע ואשר ישארו במקום גם  

במידה והעסק ישנה את כתובתו, לרבות צמודות  מבנה , תשתיות, חלקים המחוברים למבנה חיבור של קבע, שפורים שנעשים במבנה, במיוחד כשמדובר במבנה שכור וכד’.

יש להגדיר את הרכוש בצורה רחבה ככל האפשר אשר תביא בחשבון את כל סוגי המבנים האפשריים שבשימושו של המבוטח. וכל המרחיב הרי זה משובח. גם אם למבוטח יש מספר מבנים בערכים שונים ובמקומות שונים, להגדיר את המבנים כסעיף אחד כולל, ובסכום ביטוח כולל אחד ולא לפרט כל מבנה עם סכום ביטוח נפרד ( לענין זה ראה דיון מפורט יותר בהמשך ).

ב. נכסי דניידי אלה אותם פריטי רכוש שאנו נוהגים להכניס תחת המושג “תכולה”.  את התכולה רצוי לחלק לשתי קטגוריות.

(1) מלאים. יצירת סעיף נפרד כזה, מעבר להגיון שנובע מהתנודתיות של סכום הביטוח, מאפשר כיסוי על בסיס הצהרה כך שהפרמיה משולמת למעשה רק על 75% מסכום הביטוח. (2) כל התכולה שאיננה כלולה בסעיף המלאי. חשוב כאן הניסוח בלשון שלילה, כך שאף פריט תכולה לא ישמט מהכיסוי. כל מה שמוגדר כמלאי יכוסה במסגרת (1) וכל מה שאיננו מלאי יכוסה במסגרת (2).

יש להימנע עד כמה שניתן מהכנסת רשימה של פריטים סגורה כאשר לצד כל פריט ירשם סכום ביטוח ספציפי. המשמעות של פרוט כזה עלולה להיות שיכחה של פריט או הוספת פריט לעסק בלי להוסיף אותו לרשימה בפוליסה. במצב זה אם אותו פריט ינזק לא יהיה לו כסוי ביטוחי. כלומר, על המבוטח חלה האחריות לדאוג לעדכן את חברת הביטוח בכל שנוי שהוא עושה ברכוש המבוטח. בעיה נוספת שנוצרת היא כאשר מחיר הפריט בזמן האירוע יהיה גבוה מהסכום שנרשם לגביו ברשימה, שאז המבטח לא ישלם יותר מהרשום בפוליסה.

לסיכום נושא הרכוש, יש להגדיר את הרכוש בצורה הכוללנית ביותר האפשרית, ולהימנע מפרוט של הפריטים השונים המהווים את התכולה. עם זאת יש לשמור שסכום הביטוח הכולל יהיה ריאלי ומעודכן כדי להימנע ממצב של תת ביטוח.

( מאמר רביעי בסדרה )

 

*גדעון ארמן, מנכ”ל חברת “ארמן יועצים – ניהול סיכונים” העוסקת בייעוץ לעסקים, חברות וסוכני ביטוח בתחומי: ניהול סיכונים, ביטוח וביטוח משנה..

===========================================================

 

האותיות הגדולות חשובות לא פחות

ואולי אפילו יותר!

מאת: *גדעון ארמן

 

כיסויים על בסיס נזק ראשון

במקרים רבים אנו מתבקשים לנקוב בגבולות נזק ראשון במקום בסכומי ביטוח. כמו למשל:

נזקי חשמל, נזקי זכוכית, שחזור מסמכים, שכר אדריכלים, פנוי הריסות ועוד. ישנם מקרים בהם יש למבוטח את האופציה לבחור בין ביטוח לפי סכום ביטוח מלא לבין ביטוח על בסיס נזק ראשון, כמו: פריצה ושוד, סחורה בהעברה ועוד.

ההבדל בין  סכום ביטוח וגבול בנזק ראשון הוא בכך, שהראשון אמור להיות שווה ערך לשווי הרכוש המבוטח כולו. והשני אמור לייצג את הנזק המקסימלי האפשרי לדעת המבוטחים.  

הביטוח בנזק ראשון, כיוון שהוא מגביל את הסיכון של המבטח, הוא זול יותר  מביטוח רגיל, אולם ככל שהגבול בנזק ראשון קרוב יותר לסכום הביטוח כך גם הרווח הכספי קטן.

כאשר מגדירים את נשוא הביטוח על בסיס נזק ראשון, למשל פריצה או שוד, יש לוודא שהגבול שנקבע יחול במשותף על כל סעיפי התכולה ולא לתת גבול נפרד לכל סעיף וסעיף.  שכן ככל שהגבול נמוך יותר יחסית לסכום הביטוח הכולל כך ההנחה משמעותית יותר. על ידי קביעת גבול מאוחד, אנו צוברים את כל סכומי הביטוח כך שנוצר סכום ביטוח יותר גבוה, ולעומת זאת, גבול הנזק ראשון לא חייב בהכרח לגדול באופן יחסי.

המבטחים בדרך כלל, מפעילים את סעיף ביטוח החסר גם על גבול האחריות בנזק ראשון.

לפיכך, יש לדרוש, וברב המקרים לקבל, ביטול של סעיף ביטוח חסר בהיתיחס לנזק ראשון.

חשוב ביותר שליד כל סעיף כזה ירשם במפורש ברשימה, שהוא על בסיס נזק ראשון ושהוא אינו כפוף לסעיף ביטוח חסר. אחרת עלולים להיתיחס לסכום הרשום כאילו הוא סכום ביטוח רגיל, ומכיוון שמדובר בדרך כלל בסכום נמוך מאד יחסית לסכום הביטוח המלא הרי, שהמבוטח יהיה במצב של תת ביטוח עצום.

 

( מאמר חמישי בסדרה )

 

 

*גדעון ארמן, מנכ”ל חברת “ארמן יועצים – ניהול סיכונים” העוסקת בייעוץ לעסקים, חברות וסוכני ביטוח בתחומי: ניהול סיכונים, ביטוח וביטוח משנה..

===========================================================

 

 

 

 

האותיות הגדולות חשובות לא פחות

ואולי אפילו יותר!

מאת: *גדעון ארמן

 

 

גבולות אריות – בביטוחי חבויות

בביטוחי החבויות אין סכומי ביטוח אלא גבולות אחריות. גבולות האחריות מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים עקריים:

  1. גבול אחריות לארוע, אשר מהווה גבול פצוי לכל התביעות אשר נובעות מארוע אחד.
  2. גבול אחריות לתקופת הביטוח,אשר מהווה גבול הפיצוי לכל התביעות מכל הארועים אשר

                                             מכוסים בתקופת הביטוח.

בביטוח צד שלישי ניתן לרכוש גבול אחריות לתקופה שהוא כפול מגבול האחריות לתקופה.

לפעמים אנו נתקלים בסוגים נוספים של גבולות אחריות, כמו: גבול אחריות לנפגע אחד, גבול אחריות לנזקי רכוש מארוע אחד ועוד.

גבול אחריות לנפגע מופיע כמעט בכל פוליסות חבות מעבידים אשר מהוות חלק מביטוח חבילה של בית העסק.

יש לדרוש ביטול של כל גבולות האחריות למעט הגבול למקרה והגבול לתקופה. 

גבול האחריות המקובל בשוק לביטוח חבות מעבידים הוא 5 מליון דולר למקרה ולתקופה. ואין לקבל סכום נמוך יותר. נהפוך הוא, בעסקים בעלי סיכון גבוה כדאי לרכוש גבולות גבוהים יותר. בתוספת לא גדולה ניתן לקבל גם גבול אחריות של 10 מליון דולר למקרה ולתקופה.

ביתר ענפי החבויות חשוב לרכוש גבולות אחריות בסכומים ריאליים וגבוהים ככל האפשר.

יש לזכור, שככל שגבול האחריות גבוה יותר, עלותו היחסית נמוכה יותר. שכן, הסיכון של חברת הביטוח לשלם פיצוי של 10,000$ גבוה פי כמה מהסיכון שתשלם 100,000$.

לכן גם, הכפלת גבול האחריות פי שתיים תעלה בתוספת של כ- 50%  בלבד.

לאור האמור לעיל, ומכיוון שרמת האי וודאות בסוג זה של ביטוחים גבוהה מאד, חשוב וכדאי לרכוש גבולות אחריות גבוהים ככל האפשר.

 

( מאמר שישי בסדרה )

 

*גדעון ארמן, מנכ”ל חברת “ארמן יועצים – ניהול סיכונים” העוסקת בייעוץ לעסקים, חברות וסוכני ביטוח בתחומי: ניהול סיכונים, ביטוח וביטוח משנה..

===========================================================

 

 

 

האותיות הגדולות חשובות לא פחות

ואולי אפילו יותר!

מאת: *גדעון ארמן

 

ההשתתפות העצמית

ההשתתפות העצמית, היא אותו סכום ראשון מכל תביעה או נזק שבו משתתף המבוטח.אנו מכירים מספר סוגים עיקריים של השתתפויות עצמיות:

  1. סכום קבוע המופחת בכל אירוע, זוהי ההשתתפות העצמית המקובלת והמוכרת ביותר.

    יתרונה הגדול בכך שאנו יודעים בברור מה הסיכון שלנו במקרה של נזק.

  1. סכום קבוע המופחת מכל תביעה. ההבדל בין השתתפות זו לבין הקדמת הוא מהותי.

    בסעיף 1 לעיל, תופחת ההשתתפות פעם אחת בלבד לגבי כל אירוע. ואילו כאן היא

    תופחת מכל תביעה. הדבר בעל משמעות במיוחד בביטוחי חבויות.  בהחלט יתכן,

    שבאירוע אחד יהיו כמה ניזוקים ולכן גם יוגשו כמה תביעות. אם לדוגמה, בעסק מסויים   

    ארע פיצוץ ממנו נפגעו 20 עובדים. המבוטח צפוי לקבל 20 תביעות שכולן תוצאה של

    אירוע אחד. אם ההשתתפות נקובה ב-1,000$  לאירוע זו ההשתתפות שישא בה

    המבוטח.  אבל, אם ההשתתפות היא 1,000$ לתובע או לנפגע, הוא יאלץ לשלם בסה”כ

    20,000$.  לכן, יש להימנע ככל האפשר מהשתתפות עצמית הנקובה בסכום לתובע.

    ובמידה והדבר לא ניתן, צריך לפחות לקבוע גבול מקסימלי להשתתפות המצטברת, לא

    יותר מאשר פי שתיים מההשתתפות לנפגע אחד.

  1. השתתפות העצמית הנקובה ב-% מסכום הביטוח, עם מינימום סכום קבוע. השתתפות זו

    מקובלת בעיקר בתחום הביטוחים ההנדסיים דוגמת ביטוח ציוד מכני הנדסי או ביטוח

    שבר מכני. יש להימנע מסוג זה של השתתפות ולדרוש במקומו השתתפות עצמית לפי

    סעיף 1 לעיל.  במידה והדבר לא ניתן, יש לדרוש לקבוע גם סכום מקסימלי  של לא יותר

    מכפל סכום המינימום.

  1. השתתפות עצמית הנקובה ב-% מהנזק עם מינימום סכום קבוע. סוג זה של השתתפות

    עצמית קיים בעיקר בביטוחי רכוש שונים לבתי עסק. המצב כאן חמור יותר מאשר בסעיף

    3 לעיל, שכן שם אנו יודעים מראש מה ההשתתפות העצמית שתחול עלינו כיוון שאנו

    יודעים מהו סכום הביטוח. כאן אנחנו ברמת אי וודאות גבוה יותר שכן איננו יודעים מה

    יהיה הנזק. לכן צריך להימנע ככל האפשר מסוג זה של השתתפות ובכל מקרה להגבילה

    בסכום מקסימלי כמו שצייננו לעיל.

  1. השתתפות עצמית הנקובה בזמן (ימים או שעות). השתתפות מסוג זה מקובלת בתחום

     ביטוחי הנזקים העקיפים, כמו: אבדן רווחים, קלקול סחורה, הוצאות תפעול נוספות וכד’.

     גם כאן הבעיה היא בחוסר הוודאות בפניו עומד המבוטח. גם כאן מומלץ לשנות את  

     ההשתתפות לסכום קבוע לארוע, או לחילופין  להגביל את ההשתתפות בסכום מקסימלי

     סביר.

 

(מאמר שביעי ואחרון בסדרה)

 

*גדעון ארמן, מנכ”ל חברת “ארמן יועצים – ניהול סיכונים” העוסקת בייעוץ לעסקים, חברות וסוכני ביטוח בתחומי: ניהול סיכונים, ביטוח וביטוח משנה..

===========================================================