ככה הורסים חומה

מאת: גדעון  ארמן

 באחד הכנסים שנערכו בשנה האחרונה, התבקשו חברי פאנל להתייחס לנושא השירות של המבטחים בהתייחס לתחום סילוק התביעות. אחד ממשתתפי הפאנל, יועץ ביטוח מהמובילים בענף, סיפר על מקרה בו נתקל, כאשר פקיד התביעות דחה את התביעה על בסיס שאינו קיים בפוליסה הרלוונטית. וטענתו עד שלא יתחילו לפטר פקידים כאלה לא יהיה שינוי. האמנם? פקיד התביעות עושה מה שהוא מבין שמנהליו רוצים שהוא יעשה. הוא מבין שמתפקידו לדחות תביעות בכל תירוץ אפשרי וזה מה שהוא עושה. אם צריך לפטר מישהו זה את מי שקבע את המדיניות לפיה פועל הפקיד.

עניין נוסף, לא אחת אנו נתקלים במכתבי הדחייה המפורטים שבהם עשרות סעיפים הנרשמים כסיבה אפשרית לדחייה אפילו אם הם לחלוטין לא רלוונטיים. ולמה? כי זה מה שהם נדרשים לעשות לאור הפסיקה והוראות המפקח. שכן, אחרת לא יוכלו לטעון טענה זו בעתיד. ואיך הגענו לכך, שוב בגלל המדיניות דחיית התביעות של מבטחים שמגיעות לדיונים משפטיים מיותרים וגורמים לפסיקה זו.

לאחרונה התפרסמה הלכה חדשה של בית המשפט העליון בהתייחס לדרישות המיגון בהם מחוייב מבוטח (רע”א 3260/10 חתמי לוידס נ’ אליהו סלוצקי). לפיה דרישות המיגון אינן תנאי מוקדם לכיסוי, אלא תנאים להקלת הסיכון. עכשיו נוסף על המבטח הנטל להוכיח מהו הסכום שמבטח סביר היה משלם אילולא התנאי, או לחילופין שמבטח סביר לא היה מסכים לקבל את הסיכון אילולא התנאי.

במאמר משותף של עו”ד ג’ון גבע ושלי אשר מתפרסם בגליון “ביטוח ופיננסים” של כנס אלמנטאר 2013, שם אנו מציגים את המצב המשפטי והביטוחי בכל הקשור לנזקים שנגרמים לצד שלישי על ידי “נגררים”.  בתחום זה קיימים פסקי דין רבים וסותרים. לדעתי, הדבר נובע מכך, שתביעות רבות מגיעות לביהמ”ש ללא צורך. כאשר הנתבע, מבטח א’, הוא מבטח הנגרר הוא ינסה לתבוע את מבטח ב’ שהוא מבטח הגור ולהטיל עליו את האחריות לנזק הגורר. אותו מבטח א’ אם הוא מבטח הגורר יפעל בדיוק הפוך וינסה להטיל את מלוא האחריות על הנגרר. ואם אותו מבטח, מבטח גם את הגורר וגם את הנגרר, הוא ינסה לחלק את האחריות על שתי הפוליסות ולו רק כדי להרויח עוד השתתפות עצמית אחת.

נטייה נוספת שמורגשת בצורה ברורה היא, התעלמות של אנשי התביעות מהעקרונות והמורשת המקצועית של ענף הביטוח והצמדות לפרשנות מילולית רגילה של מלל הפוליסות כדי לנסות ולדחות תביעות על קוצו של פסיק למרות שהביטוח כעקרון מכסה את הנזק המדובר.

נראה, שהנטייה לדחות תביעות או להתחמק מלשלם תביעות, ולו רק כדי לדחות את הקץ מביאה  מצד אחד בטווח הקצר חסכון יפה למבטחים, בכך שמבוטחים מוותרים על התביעה, או מתפשרים על פחות ממה שמגיע להם או במידה ומגיעים לפס”ד הם ישלמו את מה שממילא היה עליהם לשלם מלכתחילה, שגם אז הרוויחו מעצם החזקת הכסף בכיסם לתקופה ארוכה. אולם מצד שני, בטווח הארוך בסופו של דבר, התדיינויות המיותרות, במיוחד הפסיקות מיותרות שבעקבותיהם ובמיוחד כאשר הן נגררות עד לפיתחו של בית המשפט העליון, גורמות למבטחים נזקים  שקשה לכמתם אבל הם בהחלט משמעותיים.

אבל החמור מכל, הוא הנזק המצטבר הנגרם לענף הביטוח כולו. התבססות מניפולציות ותחכומים משפטיים תוך התעלמות מהעקרונות והמורשת המקצועית של הביטוח כאשר באים לדון בשאלות של כיסוי ביטוחי, היא בסופו של דבר פגיעה באושיות הביטוח דבר שעלול להביא לנזקים עתידיים כבדים מאד לענף כולו.

 

_______________________
          © כל הזכויות שמורות
ארמן יועצים –  ניהול סיכונים וביטוח
התאנה 7  בנימינה  30500   04-6289141
054-6517017   gideon@ehrman.co.il