מקורי או חליפי ? זאת השאלה!

מאת: גדעון  ארמן

הויכוח בשאלת התאמת החלקים התחליפיים לחלקים מקוריים מתנהל בשוק כבר שנים רבות וללא כל הכרעה ברורה וחד משמעית. עם זאת, היה עדיין אי קטן של שפיות בתחום זה, אשר התייחס לכלי רכב חדשים אשר נעים על הכביש תקופה קצרה משנתיים. רכבים אלה, במידה והיה צורך להחליף בהם חלקים, הוחלפו החלקים בחלקים מקוריים חדשים.

לאחרונה, נתקלתי במספר מקרים אשר מצביעים על כך שחברות ביטוח והשמאים המטפלים מטעמן בנזקים נוטים לאשר במקרים כאלה חלקים חדשים אבל תחליפיים בלבד.

כאשר פניתי לאחת החברות וביקשתי הסבר, העבירו לעיוני חוזר של משרד התחבורה, חוזר מס’ 20 של סמנכ”ל בכיר תנועה במשרד התחבורה מיום  6.3.2002 אשר אומר כך:” בעת עריכת שומה לרכב שניזוק ואשר טרם חלפו שנתיים משנת יצורו, יש לאשר תיקונו בחלקים חדשים בלבד”.  אם כך, אומר המבטח, מכיוון שחלקים תחליפים גם הם חלקים חדשים, אנו רשאים להישתמש בהם. והרי אפילו משרד התחבורה בחוזר הנ”ל אינו רואה מקום להבדיל בין שני סוגי החלפים.

לא התעצלתי ופניתי לאותו גורם שכתב את החוזר וביקשתי בנימוס הבהרות והארות כדי להבין נכון את החוזר ולהלן מה שהעליתי בחכתי.  מתברר שהחוזר הזה מיועד לשמאי הרכב ולא לחברות ביטוח. מעבר לכך, ביום 13.1.2003, לאור פניות ושאלות שקיבל, הוציא אותו גורם מסמך חדש :” חוזר מס’ 20 – הבהרה”. אשר קובע שהאחריות להערכת הנזקים היא על השמאי בלבד, כאשר:” השומה צריכה לשקף את נזקי הרכב הניזוק ביחס למצבו ערב קרות התאונה (ההדגשה במקור) וזאת בהתאם לכללי הנזיקין והוראות הדין המחייבים השבת מצב הרכב לקדמותו”.

עוד נאמר בהבהרה הנ”ל:” חוזר מס’ 20 קובע דבר אחד (ההדגשה במקור), כי ברכב שטרם מלאו שנתיים משנת ייצורו לא יתקין אדם חלק משומש.( הנחיה זו ניתנה על מנת להקטין את כדאיות גניבות הרכב לצרכי פירוק …”.  וההבהרה מסתימת במילים החשובות ביותר:” אין לתת כל פרשנות נוספת מעבר לאמור לעיל”.

המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל היא שאין בחוזר מס’ 20 שצוטט לעיל משום הרשאה לשמאים ובוודאי לא לחברות ביטוח להחליף חלקים שניזוקו בחלקים תחליפיים. החוזר כלל אינו מתייחס לשאלה זו ואינו מתיימר לתת לה תשובה. מטרת החוזר היא בכלל לפעול להקטנת כדאיות גניבות הרכב לצרכי פירוק.

כך גם בתשובה לפנייתי מיום 28.9.2006, מאשר הגורם הנ”ל כי אמנם  חלק חדש יכול שיהיה מקורי או חליפי. אולם הוא חוזר ומציין:”בכל מקום על פי חוק חוזה ביטוח, יש להחזיר את הרכב למצבו הקודם ערב קרות התאונה (ההדגשה במקור). יחד עם זאת, על פי סעיף 17 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב) תש”ל – 1970, האחריות המקצועית הינה על המנהל המקצועי במוסך וזאת בכפוף להוראות יצרן הרכב”.   

כלומר, האחריות לכך, שהרכב יוחזר למצבו ערב האירוע, מוטלת על כתפיו של השמאי. חובתו לוודא שאמנם אותו חלק חליפי שהוא אישר להתקנה ברכב, הוא אמנם חלק זהה בתכונותיו לחלק המקורי שהיה מותקן בו בעת שניזוק. ובלשון ההבהרה לחוזר מס’ 20:” לשם כך, מוטלת על השמאי חובה לבדוק את הרכב ולתת חוות דעתו בהתאם למצב הרכב ולממצאי בדיקתו”. חובה מקבילה על פי חוק קיימת גם על המנהל המקצועי של המוסך.

ובמידה ויתברר כי החלק החליפי שהותקן ברכב באישורו של השמאי ובהסכמתו של המוסך, אינו תואם לחלוטין בתכונותיו את החלק המקורי, זוהי אחריותם והם עלולים להיות מחוייבים בגין אחריותם המקצועית לכל דבר ועניין הנובע מהחלטתו זו.

לסיכום, אין באותו חוזר מס’ 20 משום הרשאה לשמאים, ובוודאי לא לחברות ביטוח, לתקן רכב חדש באמצעות שימוש בחלפים תחליפים, ובודאי אין בו משום קביעה שחלקים תחליפים הם זהים וכשרים בדיוק כמו החלפים המקוריים.

ולכן, כל עוד אין קביעה ברורה וחד משמעית על טיבו, תכונותיו וזהותו של החלק התחליפי לחלק המקורי, על ידי גורם מוסמך ואובייקטיבי, יש להמשיך בתיקון כלי רכב חדשים בחלקים חדשים מקוריים.

(כל המעוניין בקבלת העתקים מהחוזר וההבהרה מוזמן לפנות למשרדנו.)​