פנים חדשות לביטוח חובה

מאת גדעון  ארמן

לאחרונה התפרסמה הטיוטה של הפוליסה התקנית לביטוח חובה. אני רואה בזה צעד חשוב ונכון מצד המפקח. זו הייתה לדעתי צריכה להיות הפוליסה התקנית הראשונה, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. בטיוטה נעשו שינויים חשובים לעומת המצב הקיים בשוק ולחלק מהם ברצוני להתייחס במאמר זה.

באופן כללי ניתן לאמר, שהטיוטה מנוסחת בצורה מרחיבה וכוללת בתוכה התייחסות לתקדימים והחלטות שנעשו בעבר ואשר הכנסתם לתוך נוסח הפוליסה התקנית נותנים להם משנה תוקף ויקשו עכל המבטחים להתעלם מהם. נקודה חשובה נוספת היא התאמת ההגדרות שבפוליסה לאלו שבחוק כאשר ההגדרה בחוק היא המחייבת, דבר שימנע חלוקי דעות ואי הבנות מיותרות.

נושא חשוב אשר יצר בעיות קשות למבוטחים הוא ההתניה שהיתה נוהגת בפרקטיקה של חברות הביטוח, להתנות ביטול של הביטוח בהמצאת תעודת הביטוח המקורית על ידי המבוטח. כך גם במקרה של אבדן של התעודה, מצב  בו נדרש המבוטח להמציא אישור משטרה. בהתאם לנוסח הטיוטה, מספיקה הצהרת המבוטח בפני המבטח או הסוכן, בדבר האובדן ונסיבותיו ובדבר  היות הרכב בבעלותו ובחזקתו, כדי לחייב את המבטח להנפיק תעודה חליפית לזו שאבדה או לבצע את הביטול כמבוקש על ידי המבוטח.

שינוי נוסף אשר מקל על הטיפול בתעודות החובה הוא האפשרות לבצע שינויים בתוכן התעודה על ידי הוספת נספח חתום אשר יצורף לתעודה. דבר זה מונע את הצורך להפיק תעודה חדשה בכל שינוי. עם זאת, שינוי בתקופת הביטוח עדיין יחייב הנפקת תעודה חדשה.

יש לשים לב גם להרחבת של הגדרת המבוטח. המבוטח הוא בעל הרכב, בעל הפוליסה, מי שמחזיק את הרכב בדין וכן מי שמשתמש בהיתר מאת מי מהם. ניתן לפרש זאת, שמבוטח הוא גם מי שקיבל רשות להשתמש בו ממי שקיבל רשות כזאת מבעל הרכב. השרשור יכול להיות אין סופי.  לשינוי זה יש משמעות מיוחדת בהתייחס לשימוש ברכב למטרות עסקיות.

שכן אם הגדרת המבוטח היא באמור לעיל, כי אז יש כיסוי גם אם המטרות העסקיות אינן אלה של בעל הפוליסה אלא גם אלו של מי שמשתמש ברכב ברשות. יש לזכור שהפרשנות המקובלת היא שמדובר אך ורק בעיסקו של בעל הפוליסה.  עם זאת הטיוטה מוציאה מכלל זה עיסוקים כמו: לימוד נהיגה, הסעת נוסעים בשכר, השכרה ועוד אשר לגביהם נדרש אישור ספציפי שיצוין ברשימה. גם בנושא הרשאים לנהוג יש שינוי בכך שברכב דו גלגלי או במונית ניתן לקבוע בתעודה נהג נקוב בשם. עד כה תעודות הביטוח היו לכל נהג.

נקודה חשובה בטיוטה היא בהגבלת זכות הביטול של המבטח. המבטח יכול לבטל את ביטוח רק במקרה של מרמה או אי גילוי נאות של פרטים עליהם נשאל המבוטח לפני עשיית ביטוח.

אבל הנושא המעניין ביותר בטיוטה, הוא האפשרות של המבטח להטיל סנקציות על מבוטח

אשר מסר נתונים לא נכונים בעת עשיית הביטוח.  מזה כמה שנים מחויבות חברות הביטוח לפעול  על פי  תעריף לביטוח חובה אשר לוקח בחשבון נתונים שונים של המבוטחים, כמו: גיל, וותק, מעורבות בתאונות, ועוד, המטרה היתה ליצור תעריף דיפרנציאלי אשר ייתן עדיפות לנהגים בעלי סיכון נמוך על פני אלה בעלי הסיכון הגבוה. כך, שנהגים בעלי סיכון גבוה ישלמו פרמיה גבוה יותר מאלה בעלי הסיכון הנמוך. כל חברות הביטוח עשו זאת ופועלות בהתאם. עם זאת, עליה וקוץ בה. לחברות הביטוח לא ניתן כל כלי יעיל להטלת סנקציות על מבוטחים אשר אינם מוסרים נתוני אמת כנדרש, ובכך זוכים לפרמיה נמוכה יותר מזו שהיו צריכים לשלם בהתאם לנתוני האמת. זאת למעט אם גילתה זאת החברה בטרם קרות מקרה ביטוח והספיקה לבטל את הביטוח עקב כך. זכורים לי ויכוחים קשים שנערכו בין נציגי חברות הביטוח לנציגי המפקח שבחלקם היה לי הכבוד להיות שותף, ואשר נתקלו בסירוב מוחלט מצד המפקח.  אי הסדרת נושא זה יצרה “פירצה הקוראת לגנב”. אין לי ספק שרבים ניצלו פירצה זאת כדי להוזיל לעצמם את הפרמיה בגין ביטוח החובה.

בטיוטת הפוליסה התקנית לביטוח חובה אשר פורסמה לאחרונה, נעשה דבר בנושא זה. נקבע מנגנון הטלת סנקציות על  המבוטח במקרה של אי גילוי נאות של הנתונים הנדרשים על ידי המבטח טרם עשיית הביטוח.

מדובר בקנס שמוטל על המבוטח בסך של   2,500 ₪ לכל נפגע ו- 10,000 ₪ במקרה שנפגע המבוטח עצמו, כאשר אם היה ניסיון מרמה הסכומים הללו עשויים לגדול עד פי שלושה. מעבר לכך,נשמרת למבטח זכות הביטול של הפוליסה במקרה של מרמה או אי גילוי במידה והספיקה לעשות זאת טרם קרות מקרה הביטוח. הכל מותנה בכך, שבעת הנפקת תעודת הביטוח, המבטח יצרף לתעודה את אותן שאלות חיתומיות עליהן התבקש המבוטח לענות ואת תשובותיו לשאלות אלה. לא עשה המבטח כך, הוא לא יוכל לקבל את הסעדים הנתונים לא על פי טיוטה.  יש לשים לב, שאין מדובר בביטול הכיסוי הביטוחי. אפילו המבוטח עצמו הוא זה שנפגע, הוא יקבל את הפיצוי המגיע לו על פי החוק, אך בכפוף לסנקציה הכספית האמורה.  זהו סעיף מהותי ביותר אשר מתקן עיוות שלדעתי היה צריך לבוא על פתרונו כבר בעת הפעלת התעריף החדש, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם.