קו הגבול שבין ביטוח צד שלישי לביטוח אחריות מקצועית

*מאת: גדעון ארמן

לפני כשבוע  נערך במלון הילטון בתל אביב הכנס השנתי של ארגון א.י.ד.ה. בין הנושאים שנדונו במסגרת הכינוס היה הנושא המצוין בכותרת של מאמר זה.

לפי התכנון המקורי וכפי שפורסם היה אמור להתקיים בנושא זה דיון בפאנל. בפועל מוצע הנושא בהרצאה שנשא בעניין מר יעקב קיהל מחברת הפניקס. אין ספק שמר קיהל הוא בין המומחים הגדולים ביותר שפעילים בתחום הביטוח והיה מעניין ומשכיל להאזין לדבריו.

אני מסכים בהחלט עם קביעתו שהגבול נקבע על פי הפרשנות שניתנת לחריג “אחריות מקצועית” בפוליסות לביטוח צד שלישי. הבעיה היא שהנוסח המקובל של החריג הוא גורף וניתן לפרשנות רחבה עד כדי כך, שלמעשה כל אירוע שקורה תוך כדי הפעילות העסקית של המבוטח יכול להיות מוגדר כאחריות מקצועית וככזה הוא אינו מכוסה תחת פוליסה. כדוגמה קיצונית, תביעת אדם שמחליק על רצפה חלקה במשרד, יכולה להידחות בטענה שמדובר ברשלנות מקצועית של בעל המשרד בהיותו מחזיק, מפעיל ומנהל המשרד. ( אני מקווה שלא נתתי רעיון למישהו ).

עצם האמירה שיש לתת לחריג פרשנות מצמצמת אינה פותרת את הבעיה. שהרי, בעולם הביטוח דהיום, כאשר המבטחים מחפשים כל תירוץ ולו הקלוש ביותר לדחיית תביעות, ימשיכו בודאי להשתמש בחריג ככל האפשר. להשאיר את החריג כמות שהוא ולצפות שהמבטחים יפרשו אותו בצורה מצמצמת דומה למצב בו נותנים לחתול לשמור על השמנת.

בנקודה זו, אני חייב לספר מקרה שקרה. לפני שנים בעת שעבדתי כחתם בכיר בחברה כלשהיא, התעורר ויכוח ביני לבין מנהל מחלקת התביעות של החברה לגבי תביעה שנידחתה על בסיס סעיף מסויים בפוליסה שנוסח במטרה לתת כיסוי דווקא לתביעה כזאת. מכיוון שזו הייתה הכוונה ולמרות שניתן היה לתת פרשנות דחוקה שתאפשר את דחיית התביעה, היה לדעתי נכון לקבל את התביעה. מנהל התביעות לא קיבל את דעתי וטען כי מרגע שהפוליסה הונפקה, הפרשנות תעשה אך ורק על פי שיקול דעתו של איש התביעות ולא מעניין בכלל מה הייתה כוונת החתם שערך את הפוליסה. 

הפתרון האמיתי לבעיה, הוא בניסוח החריג מחדש תוך הגדרה ברורה מהו “מקצוע” לעניין החריג ובהתאם, מהי אותה “אחריות מקצועית” שאינה מכוסה. רק אז ימנע המצב הבלתי אפשרי שקיים כיום בשוק.

הפוליסה היחידה בשוק, למיטב ידיעתי, שבה נעשה מעשה בכוון הנכון היא הפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי ביט 2005 וביט 2006.  לדעת מר קיהל הנוסח בו בחרה “כלל” אינו 

מוצלח ויש לנסח זאת בדרך אחרת. אולם גם אם הצדק איתו, יש להתייחס לנוסח של “כלל” כנוסח הטוב והמוצלח ביותר, שכן, אף חברה עדיין לא הציע נוסח אחר, ולמיטב ידיעתי כך גם חברת  “הפניקס” חברתו של מר קיהל.

ובעניין אחר, שמחתי לשמוע את מר קיהל מציין בהערת אגב, כי אחד היתרונות החשובים ביותר בביטוח על בסיס הגשת תביעה הוא בכך שהתנאי הפוליסה  הרלוונטיים לתביעה הם אלה של הביטוח האקטואלי. טענה שאני מעלה כבר מזה זמן רב במאמרים רבים שכתבתי. אם כך, מדוע,  ממשיכים המבטחים לקבוע בפוליסות האלה שתנאי הביטוח הרלוונטיים הם אלה שהיו בתוקף בעת אירוע הנזק.