רגולציה בביטוח עסקי – הגיע הזמן!

* מאת: גדעון  ארמן

בניגוד לפעילותו המסיבית של המפקח על הביטוח בכל הקשור לביטוחי הפרט, ניכרת מצידו התעלמות מוחלטת מכל מה שקשור לביטוחים עסקיים לרבות ביטוחי החבויות אשר להם השלכה ישירה גם על הפרט. ההנחה שמאחורי הדברים היא שבניגוד לפרט, לעסקים יש את הכח הכלכלי ואת היכולת להתמודד מול חברות הביטוח לרבות קבלת יעוץ מקצועי מתאים.

הנחות יסוד אלה אין להן על מה לסמוך. הרב המוחלט של בתי העסק אין להם את היכולת הכלכלית להתמודד מול חברות הביטוח. האמנם כל חנות מכולת, משרד או בית מלאכה קטן יכול להתמודד מול חברות הביטוח? אף יותר מכך,  גם החברות הגדולות והחסונות אשר שוכרות לעזרתן שרותי ייעוץ מתאימים אינן מסוגלות בד”כ להתמודד מול המבטחים ונאלצות לפעול במסגרת המגבלות הביטוחיות אותן מעמידות חברות הביטוח. ישנם נושאים רבים, אשר רק רגולציה אמיתית יכולה לפתור אותן. שכן המבטחים אינם רוצים או אינם יכולים לפתור אותם בעצמם. לזאת יש להוסיף את העובדה שבנושאים רבים ענף הביטוח פועל למעשה כקרטל ומוכר מוצר זהה בכל החברות. כך, החזית האחידה בביטוחי חבויות לגבי ענפים שבהם הביטוח נערך אך ורק על בסיס הגשת התביעה, כך גם באותם ענפים לגבי הגבלות על גובה הכיסויים לגבי אירועים בעבר. כך, לגבי סיכוני רעידת אדמה ונזקי טבע והדוגמאות עוד רבות.

יש לזכור עוד שקיימים ענפים שבהם השוק הוא במפורש שוק של מוכרים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא בביטוחי אחריות מקצועית של ענפים לא סטנדרטיים.

נפל לידי לא מזמן פרסום של חברת SCOR הצרפתית, ממנו למדתי שבצרפת, נכנסה בשנת 2003 לתוקף רפורמה משמעותית בתחום ביטוחי החבויות. בהתאם לרפורמה אשר הוכנסה כתיקון לחוק שם, נקבעו שני בסיסי ביטוח בתחום החבויות. האחד מקביל לבסיס האירוע המקובל אצלנו ( אם כי בשינויים מסויימים ), והשני מקביל לבסיס הגשת התביעה המקובל אצלנו. החוק מחייב את המבטחים לאפשר למבוטחים לבחור מהו בסיס הביטוח על פיו הם מעוניינים להיות מבוטחים. (למעט חריגים מעטים כמו ביטוח אחריות מקצועית רפואית) כאשר נקבע מנגנון ברור אשר מסדיר את המעבר בין בסיסי הביטוח השונים כדי שלמרות השינויים ישמר הרצף הביטוחי של המבוטח. במסגרת הרפורמה הוכנסו גם הרחבות מעניינות. כמו למשל תקופת דיווח מאוחרת של 5 שנים במקרה של ביטול ביטוח או אי חידוש פוליסה. יותר מכך, גבול האחריות הרלוונטי, ללא קשר לתאריך האירוע לא יפחת  מהגבול שהיה בפוליסה האחרונה על בסיס הגשת התביעה שהיתה בתוקף.

אין כוונתי במאמר זה להמליץ על הגישה הצרפתית המתוארת לעיל או לפסול אותה. כל מה שברצוני להראות הוא שבמדינות בהם תחום הביטוח מפותח לא פחות מאשר אצלנו, כן קיימת התערבות של הרגולטור גם בתחום הביטוחים העסקיים ובמיוחד בתחום החבויות.

בכלל, ניתן למצוא בעולם במדינות שונות כללים שונים בעניין בסיסי הביטוח בענפי החבויות.

יש מדינות בהן לכל ענף מוצמד בסיס ביטוח מסויים ובלעדי, כך המצב בישראל, בבריטניה, ובחלק ממדינות מזרח אירופה (לאו דווקא באותם ענפים) ויש מדינות בהן שני הבסיסים אפשריים לגבי רב הענפים לבחירת הלקוח כמו בצרפת, באיטליה ועוד. וישנם גם מצבי ביניים רבים.

נראה לי שהגיע הזמן שגם אצלנו המפקח יתחיל להפעיל את סמכותו בתחום הביטוח העסקי ובראש וראשונה בתחום החבויות תחום שיש לו השלכה מיידית גם על הפרט בחברה, אותו פרט אשר ניזוק וחשוב שיהיה מי שיוכל להשיב את נזקיו.