שוק של מבטחים “שונאי סיכון”

מאת: גדעון  ארמן

ענף הביטוח מבוסס על כמה הנחות יסוד. אחת ההנחות הבסיסיות ביותר היא ההנחה הקובעת שככלל, הציבור הוא “שונא סיכון” ולכן הוא ישמח להעביר את הסיכון שלו לגורם אחר שהוא “אוהב סיכון” כדי להקטין את הסיכונים איתם עליו להיתמודד. ענף הביטוח הוא הגורם העיקרי והמשמעותי ביותר שלקח על עצמו את התפקיד של “אוהב סיכון” אשר תמורת תשלום נאות ותנאים נוספים הוא מוכן לקחת עליו את הסיכון של הלקוח. ברוח זו, היה סוכן הביטוח מגיע לחתם של חברת הביטוח מציג בפניו את הסיכון שהוא התבקש לבטח והיה מצפה לקבלת פיתרון. החתם היה שוקל את הנתונים והניסיון של הסיכון והיה מציע את תנאיו לביצוע הביטוח המבוקש. במידה והסיכון חרג מסמכויותיו היה פונה לחתם בכיר יותר, אם הסיכון חרג מסידורי ביטוח המשנה של החברה , היה מפנה את הנושא למחלקת ביטוח משנה לשם סידור ביטוח משנה פקולטטיבי לסיכון הספציפי. המוטו של החתם היה: “אני כאן כדי לקבל סיכונים. אני כעקרון מוכן לערוך ביטוח לכל סיכון תמורת הפרמיה הנכונה ובכפוף להתנאות המתאימות”. הגישה הבסיסית היתה, שהמבטחים קיימים כדי לעשות ביטוחים ולקבל סיכונים (אני ממש מרגיש זקן כשאני כותב זאת).

המצב כיום נראה לדעתי אחרת. ביותר ויותר מקרים ביותר ויותר חברות, כל מי שפעיל בשוק ניתקל בהגיעו לחתם המטפל בענייניו אי נכונות לדון בכלל בתחומי עיסוק ובסיכונים מסויימים. “אנחנו לא מבטחים ….. ”  או אין לנו כיסוי ל … ” הם תשובות תדירות למדי. הרושם הוא שכל עסק שחורג מביטוח רכב סטנדרטי, ביטוח דירה וביטוח משרד, הוא סיכון חריג שהמבטחים משתדלים מאד לא להיכנס אליו. אנו נתקלים ביותר ויותר תחומים שהופכים לטאבו. לא ניתן להשיג עבורם ביטוח בכלל. הרשימה של עסקים כאלה הולכת ומתארכת. קיימים ענפים שלמים במשק אשר אינם מצליחים לקנות ביטוח. ענפים שנחשבים לבעלי סיכון גבוה נתקלים בסירוב מוחלט וגורף למתן ביטוח. הסירוב ברב המקרים הוא כללי לענף ואינו מתייחס לעסק הספציפי אשר מבקש את הביטוח. הבעיה קשה במיוחד בתחום הסיכונים המיוחדים והחבויות. ובמיוחד בביטוחי אחריות מקצועית למקצועות ולתחומי עיסוק רבים, חלקם אף כאלה המחוייבים על פי החוק.

כל מי שלמד או התעסק אי פעם בתחום של ניהול סיכונים יודע, ששתי דרכי הפעולה העיקריות שעומדות בפני כל עסק לצורך התמודדות עם הסיכונים שעומדים בפניו הן, “העברה” של הסיכון לגורם אחר, כדוגמת חברת ביטוח שעושה זאת תמורת תשלום, או “הימנעות”, שמשמעה בחירה שלא להיכנס לסיכון בכלל, כלומר להפסיק את הפעילות או אפילו לסגור את העסק.

אלא שבשוק שלנו אנו נתקלים יותר ויותר במצבים בהם הגורם העיקרי אשר אמור להיות הכתובת שאליה אמורים העסקים להעביר את הסיכון שלהם, בוחר במדיניות של “הימנעות מסיכון”. גישה זו גורמת הפסדים לכל הגורמים המעורבים. העסק נאלץ להקטין או להפסיק פעילות, הסוכן מפסיד לקוחות, וחברות הביטוח מפסידות הכנסות עקב הבחירה הלא למכור את הביטוח (ויש לזכור שאלה מטבע  הדברים העסקים שמשלמים את הפרמיות הגבוהות ביותר) ובסופו של דבר כל המשק מפסיד מכך.

אני מאמין, שאפשר ונכון גם לפעול אחרת. אם ננתח את הסיכונים בהם מדובר, ונבחן, חיתומית מקצועית, כל עסק ספציפי בפני עצמו נגלה כי רב העסקים, למרות התחום בו הם עוסקים, הם עסקים בריאים שמתמודדים בצורה מקצועית וטובה עם הסיכונים שעומדים בפניהם, תוך נקיטת כל האמצעים הנדרשים להקלת הסיכונים. עסקים כאלה יכולים להיות טובים ורווחיים לחברת הביטוח אם יערך להם חיתום ספציפי שיקבע להם פרמיה נכונה ותנאים מתאימים. כך, רב העסקים כן יוכלו לבטח את עצמם ואילו אותם עסקים מעטים אשר הם באמת בלתי ניתנים לביטוח עקב הנתונים החריגים או הניסיון הביטוחי הספציפיים שלהם, הם ורק הם יאלצו להישאר ללא ביטוח.

נראה שיש שני גורמים מבניים חשובים אשר מלבים את המצב הזה. האחד הוא הכמות הקטנה של חברות ביטוח הפעילות בשוק דבר אשר מקטין את התחרות. ומצד שני המושג של “סוכן בית”, כלומר, סוכן שעובד עם חברה אחת או שעיקר התיק שלו באותה חברה, כבר לא קיים למעשה, דבר שמוריד מחברת הביטוח את הצורך האתי לתת פיתרונות חיתומיים ללקוחותיו. מה יותר קל מאשר להגיד לסוכן “אני לא מוכן לבטח את זה, אתה עובד עם עוד חברות, לך אליהן”.  פתרון למצב הקיים אפשרי בכמה דרכים:1. וזו הדרך המועדפת לטעמי, שחברות הביטוח יזכרו ויפנימו מחדש את תפקידן בשוק, ויפעלו למתן פתרונות חיתומיים מתאימים לעסקים השונים. 2. אם בכ”ז הענף לא ינסה למצוא פתרונות למצב, כנראה הגיע הזמן לשקול דרכים להגדלת מספר השחקים בשוק לרבות,פתיחת שוק הביטוח הישראלי כמו מוצרים ושירותים רבים אחרים, לשוק העולמי. ניתן לעשות זאת על ידי פתיחת הדלת בפני חברות זרות או ברוקרים זרים או אפילו מתן אפשרות לסוכני ביטוח לפעול ישירות מול חברות בחו”ל ולערוך את הביטוחים שם תוך יצירת מנגנונים מתאימים משפטיים ומינהליים לצורך שמירת זכויותיהם של המבוטחים. שוק הביטוח העולמי כבר קיים ופועל באמצעות האינטרנט או באמצעות ברוקרים שונים ומאפשר פעילות כזאת בצורה פשוטה, קלה ויעילה.